詩篇 (しへん) 109

לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמֹור אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי אַל־תֶּחֱרַשׁ׃

כִּי פִי רָשָׁע וּפִי־מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ דִּבְּרוּ אִתִּי לְשֹׁון שָׁקֶר׃

וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם׃

תַּחַת־אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה׃

וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טֹובָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי׃

הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל־יְמִינֹו׃

בְּהִשָּׁפְטֹו יֵצֵא רָשָׁע וּתְפִלָּתֹו תִּהְיֶה לַחֲטָאָה׃

יִהְיוּ־יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתֹו יִקַּח אַחֵר׃

יִהְיוּ־בָנָיו יְתֹומִים וְאִשְׁתֹּו אַלְמָנָה׃

וְנֹועַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ וְדָרְשׁוּ מֵחָרְבֹותֵיהֶם׃

יְנַקֵּשׁ נֹושֶׁה לְכָל־אֲשֶׁר־לֹו וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעֹו׃

אַל־יְהִי־לֹו מֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל־יְהִי חֹונֵן לִיתֹומָיו׃

יְהִי־אַחֲרִיתֹו לְהַכְרִית בְּדֹור אַחֵר יִמַּח שְׁמָם׃

יִזָּכֵר ׀ עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל־יְהוָה וְחַטַּאת אִמֹּו אַל־תִּמָּח׃

יִהְיוּ נֶגֶד־יְהוָה תָּמִיד וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם׃

יַעַן אֲשֶׁר ׀ לֹא זָכַר עֲשֹׂות חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ־עָנִי וְאֶבְיֹון וְנִכְאֵה לֵבָב לְמֹותֵת׃

וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבֹואֵהוּ וְלֹא־חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ׃